זרם התודעה
הלב שלי מרגיש נבוך. לא בטוח מה קורה. לדאוג. פחד. לא מרגיש מספיק טוב אמא חכמה.
המצב קשה כל כך, אני נתקל ממש קשה לא להרוס את עצמי קצת בכל אשמה כשאני לא מודדים עד לשלמות. אני מודאג עד כדי כך שמישהו ימצא אותי. כי סוכנות חלק הולך להופיע על סף דלתי ולהגיד שאני לא לחתוך אותו ולקחת את הילדים שלי משם.
קיבל DOC של גייב אישרה היום. Yay! צעד אחד קרוב יותר.
שום דבר על ירמיהו כה.
זה כל כך מתסכל. מה יקרה? אם בימיו של גייב קודם, איך מיאה יהיה להתמודד עם זה? עינויים יותר. יותר התקפי זעם. איכס.
איכס איכס.
עדיין מתפלל.
אני צריך קצת שקט בלב.
כעבור כמה שעות ...
היתה לי שיחה טובה עם ירמיהו. הוא היה הכתף שלי לבכות. הוא מרגיש פגוע, והוא בחר לבוא אלי. זה הרגיש טוב. ההרגשה היתה טובה. מחזיק אותו על הברכיים שלי תמיד מרגיש נכון.
לא יודע מה לעשות עם גייב. אני לא יכול להחזיק אותו על הברכיים שלי, או יותר נכון הייתי מרגיש בנוח לעשות זאת. לפעמים ההכרה כי הוא לא בדיוק 9 שנים צעיר ממני שוטף אותי. אין לו השפעה על סמכותי, זה פשוט יותר קל לי להיות אמא חיבה מיאה, הילד הקטן שלי. גייב מרגיש את זה, ניתוק, אני יודע שהוא עושה. הוא נלחמים את הקשר, ואין לי מושג איך לעודד את זה.
אני לא מאמין שהוא הולך להיות 17 השבוע.
הייתי כמעט בדיוק בגילו ... כאשר התחתנתי. מפחיד.
אני מתקשה ליישב את המציאות עם המציאות, כי הוא הבן שלי בן 12 בגוף בן 17. האם. לא. המחשוב.
אני אוהב את גייב. אני מוקדש לו. אני פשוט לא יודע איך להתחבר אליו. אני לא יודעת איך לאהוב אותו.
רעיונות?
ברכות!
חנה
